<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן ק"מ</h1>
<h2>דף פה.</h2>
ובמהדורא בתרא הוסיף הרב בתיקון הגט טופס הגט כהלכתו. יש דברים שמעכבים ויש דברים שאין מעכבין אבל שופרא דשטרא הכי. והורגלו לכתוב י"ב שורות כמנין ג"ט ואין בו ממש דהא שאר שטרות נמי איקרו גיטין כדתנן בפרק קמא דגיטין כל הגט שיש עליו עד כותי פסול חוץ מגיטי נשים ושיחרורי עבדים. וטובא איכא ותנן כל השטרות שעולין בערכאות של גוים אע"פ שחותמיהן גוים כשירין חוץ מגיטי נשים ושיחרורי עבדים. ש"מ שטרות וגיטין קרי להו לשאר שטרות. ולכתחלה בע[י]נן שם מובהק וכינוייו. אבל אם לא כתב אלא הכינוי אפי' רובא קרו לה המובהק כשר כדאמרי' מרים וכל שום שיש לה דרובא קרו לה מרים ואי כתב שרה היה כשר אע"ג דפורתא קרו לה הכי. שכך שנינו כתב חניכתו וחניכתה כשר בדיעבד. ופירשו רבותינו אע"ג שלא כתב שם המובהק וחניכה גריעא מכינוי וכן האמת. ואפילו לכתחילה אין צריך לכתוב הכינוי כגון קוצר השם עם השם כמו שקורין לחנה חמטה לבילט בלוטא לאביגייל אביגייא למרגלית גלינא לציפורא פוריאה לשמואל מואלין לבנימן בונאמי. שהרי שם העיקר לשם יהודים אלא שמקצרין אותו ואין זה כינוי ולא שינוי. ובהלכות גדולות מפרש וכן היו נקיי הדעת עושין כותבין חניכתו וחניכתה. וגדולה מזו שנינו בתוספתא דגיטין [פ"ו ה"ו] גר ששינה את (שמן) [שמו] לשם גוים כשר. ואלו כתבו שרה דקרו לה פורתא הכי כשר בדיעבד. ולא דמי להא דקרו לה נפאתא ואזיל סהדי כתוב טפאתא דאמרי' בהאומר התקבל דחספא הוי דהתם לא הוי טפאתא לא שם ולא כינוי ולא קיצור השם אלא שינוי ולא שם ולא כינוי. ושינה שמו ושמה פסול. ובשביל ישר' ולא בשביל גוים דכינויים לאו כינוי הוא דכל פסול שינוי השם שלא יגרש אשת חבירו ודבר זה שייך לישר' ולא לגוים. וזהו כתב הגט כמו שכתב למעלה בדף. בכך וכך בשבת כו' עד פלו' בן פלו' עד. ועל שלום מלכות דלא עבדינן פסקתי דליכא למיחש וגירסא הא איכא לשם וכו' דמסיפא קא פריך ראיות יש לי ועיקר. והכותב וכל שום וחניכה דאית לי ולאבא ולאחריי וכל שום וחניכה דאית ליכי ולאבוייך ולאתרייך טועה הוא. שהרי הזקקתיו לכתוב השם והכינוי לכתחלה. ואם אין לו כינוי וכותב וכל שום וחניכה וכו' נפיק מיניה חורבא. שכיון שכתב וכל שום וחניכה ואין לו אם כן אין זה אותו שגירש שגיטו מוכיח שיש לו וזה אין לו. ועוד מה מועילו אפי' יש לו וכי לזאת הוצרכנו שהיה לו לכתוב כינוי וחניכה אלא שלא הורגלו בזה המלכות בגיטין. וראו בהלכה מרים וכל שום שיש לה וסברו שבשביל כך צריך לכתוב ואינו אלא מרים דמתקרייא שרה. כדאמרי' בהשולח קבלית גיטא מן ידא דאחא בר הדיא דמיתקרי איה מרי. והעדים צריך לחתום זה תחת זה. ואם תכתוב בקלף שלמעלה הוה ליה הוא ועדיו בשטה אחת וכשרה. וכל שאפשר לזייפו אפי' לא נזדייף פסול כדמוכח (בגט פשוט) [בהמביא גט] [גיטין כ"ב ע"ב]. ובפני עדים כשרים יתננו לה ועדים יחתים ואפי' הן הן עידי חתימה הן עידי נתינה כשר. ואם חושש לפוסלם משום גזלנות או משאר פסול לבר מפסול קורבא שהוא ידוע יעמידם בפני שלשה והן בית דין. ועדים לאו כל כמיניה למיפסל דייני. ויאמרו העדים אנו מזומנים לכל השואל אותנו להוציא הרבית מתחת ידינו ולהשיב הגזילה כאשר תראו בדין תורה. ואם שאר עבירות הפוסלות באו לידינו דהא אמרי' ארבעין בכתפיה וכשר הרי אנו בתשובה לפניכם ולא נוסיף עוד כדאמרי' על מנת שאני צדיק אפי' רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בדעתו. ולרווחא בעלמא הוצרכתי תשובה בפני רבים פן יאמרו כשאומ' צדיק הוא יש לתלות שמא עשה תשובה אבל כשלא אמ' לא נתלה כדקאמרינן קמיי דידי [גנב] קתא (דאורטיא) [דבורטיא] דהתם בשלא החזירו. מכל מקום למדתה במקום שאו' הנני [שב] מכל עבירות שוב אין לפוסלו דקידושי אשת כרת וסקילה שייך בהו ואין קידושין תופסין באחותה ואמרי' מקודשת כיון שאמר על מנת שאני צדיק. כ"ש שאומר שהוא שב מידיעתו. ואפי' לא החזיר אותו המקד(י)ש גזלו וחמסו קידושיו קידושין. דהא קאמר שמא הרהר תשובה בדעתו. אע"פ ששנינו מאימתי תשובתן להכשירן משישברו את פספסיהן גבי מלוה ולוה משיקרע את שטריהן היינו במלוין בריבית בפרהסיא ומחתימין עדים ועברין בלא תעשה הלוה והמלוה והערב והעדי' ותשובתן דאפי' לגוי לא מוזפי בשטר ובעדים דומיא דישראל. והלכה כר' יהודה בקוביא וכל דדמי לה דאימתי לפרש. אבל בגזלן חזרתו אי מקבל להחזיר היא תשובתו. דכי קתני תקנתא להנהו דרבית וקוביא ומפריחי יונים וסוחרי שביעית ומלוי ברבית דלא בדילי אינשי מינייהו דמלוי בריבית ומגדלי בריבית ומגדלי חזירים הנאתן מרובה. אבל גזלנין וחמסנין דאוריתא ודרבנן לא מיכתב כתיבי ולא מיתנא תנא ואין צריך אלא לקבל להחזיר גזילו אם הוא גזלן מפורסם וגזילו בידו. והני חזרתן חומרא דרבנן דלגבי קידושין אמרינן שמא הרהר תשובה ומקודשת. ומתוך הדברים אפי' אם קבל אפי' מלוי ברבית לקרוע שטרו ושלא להלות לגוי נר' לי שאין צריך יותר דהא אמרי' אפי' לגוי לא מוזפי ומתי יודע אם לא יבא הגוי לעולם. ותו אפי' במדבר נמי לא עבדי ואם לא ילך במדבר הרי הוכשר. וחזרת דברים דר' נחמיה היינו לא אוסיף עוד לעשות אלא אומ' אני פלו' בן פלו' כנסתי מאתים זוז מפירות שביעית והרי הן נתונין לעניים. הרי לך אמירתו היא חזרתו וכשר אע"פ שלא החזיר עדיין דסמכינן אדיבורא דידיה. והיינו לר' נחמיה דמחמיר. אבל לרבנן לא צריך כולי האי אלא הרהור בדעתו ואמירתו כדאשכחן גבי קידושין דאיסור כרת וסקילה וחנק. והרוצה ליחנק יתלה באילן גדול כמו שפירשתי ומזקנים התבוננתי. ועוד גזרתי בכינופיא של שוק טרוייש באלה חמורה ובגזירה חמורה שלא יקרא שום בר ישראל ערעור על שום גט אחר נתינתו אפי' בתוך כדי דיבור. שאם יש לערער יערער קודם נתינתו. ואם לא ניתן בפניו אל יאמר לולי ניתן בפני(ו) כך (הייתי) וכך הייתי מערער על הגט או על העדים או על שאר דברים. על כל אלה גזרנו והחרמנו באלה ובשמתא ובשם מיתה ובשממה יהיה ובשיפורא ליפרע ממנו ומכל משפחתו ובארור ליקו ובשמתא ליהוי לכל ישראל ולא יהיה שום אדם רשאי להתירו עד עמוד כהן לאורים ותומים. אך יוכלו בני אדם להתיר ביניהם להיות להם עסק עם אותו המוחרם מזמן לזמן אך לא כל הימים. כי על דבר זה רבתה מריבה בישראל כי הפריצים שומעים לרחק או לא לקרב ונטויי משפחה עושין בו להשפיל הגבוה ולשום שפלים למרום והמערים ערום יחרם חרום לאמר לולי הגזירה יש לי להשיב למען ירצה להקשיב בשתיקה לאחרים. והמקו' יחרים אותו ויבער(י)נו מביתו מיגיעו בל שורש בארץ גזעו. והכל עשינו לשם שמים מפני הרמאים חלוקי מחמאים ימסו כמו מים ואנחנו נקיים לפני ה' אל' חיים. והוא למען רחמיו יעמידנו על האמת והשלום. יעקב בר מאיר. זה הגיה הרב מחדש. ודיני הגט כתבתי במקום אחר פירוש מבואר. אבל אלו הצריכים כל שעה כתבתי הנה.
